הכותרת של הכתבה של נטע אחיטוב השבוע היא "למה ארכיטקטים הפסיקו לכתוב מניפסטים" בכתבה הרחבה הזו היא מתייחסת לשני ספרים שתורגמו לאחרונה לעברית. הראשון נקרא "מקום בעיר: החיים החברתים של מרחבים עירוניים קטנים" של וייליאם ווייט – שכתבתי עליו בזמנו, והשני הוא "ארכיטקטורת הסביבה המתכווננת" מאת ריינר בנהאם (לא קראתי). הכתבה חשובה וטוב שנמצא לה מקום בעיתונות המסחרית, אך בניגוד למשתמע ממנה, זירת התכנון הגלובלית המשיכה להתקדם גם אחרי יציאתם של שני ספרים אלו (בניגוד לתכנון הישראלי שעדיין תקוע ב-1951). אחיטוב תומכת בקביעה השגוייה שארכיטקטים הפסיקו לכתוב מניפסטים מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת. משום שהצורך ברענון מדף הספרים התכנוני בישראל נותר דוחק גם לאחר תרגום שני הספרים האלה, כמו גם הצורך של עיתונאים שכותבים על נושאים שקשורים לאורבניזם לקרוא וללמוד יותר בתחום, אני ארחיב קלות.
ראשית, אחיטוב עושה שימוש מרחיב (או שגוי) במילה "ארכיטקט". וויליאם ווייט לא היה ארכיטקט אלא אורבניסט. שנית, המילה מניפסט היא קצת אוטופיסטית יחסית לספר של ווייט – מדובר במדריך תכנון ומחקר מצויין לעילא ולעילא ואבן דרך בספרות התכנונית, אבל המילה מניפסט לא עושה עם הספר הזה חסד, לדעתי. לעומת זאת, ספר ההמשך שהוא כתב – City: Rediscovering the Center עונה להגדרה של מניפסט בצורה טובה יותר. בכל מקרה, שני הספרים המדוברים תורגמו באיחור רב לעברית (ווייט באיחור של 34 שנים ובנהאם באיחור של 45 שנים) בדומה לאיחור שחל בתרגום של ספרה הקלאסי של ג'יין ג'ייקובס (לקח לו 47 שנים להגיע לעברית). אבל, בניגוד לקביעה של אחיטוב שנשענת על משפט של רם קולהאס, אורבניסטים (וגם ארכיטקטים פה ושם) לא הפסיקו לכתוב ספרים משמעותיים (ואם רוצים אפשר לקרוא לחלקם מניפסטים). סביר להניח שקולהאס פשוט הפסיק לקרוא.
לכן, בהזדמנות זו, אציין מספר ספרים אורבניסטיים שנכתבו בשנים האחרונות ואולי חלקם יתורגמו לעברית בעוד דור או שניים (אם כי עדיף לתרגם אותם כבר כיום). גם אם הם לא יתורגמו הם ודאי שווים כתבה או שתיים בהארץ ואולי מוסף מיוחד, ובכל מקרה שווים מקום על המדף לכל מי שמסוגל להתמודד עם השפה האנגלית. להלן קומץ לא ממצה של ספרים שמכוונים לקהל רחב יחסית:
1. Suburban Nation – The Rise of Sprawl and the Decline of the American Dream – אולי המניפסט המוכר ביותר של תנועת הניו-אורבניזם האמריקאית וגם ספר מומלץ מאוד לקריאה. במקרה נכתב ע"י אדריכלים (שנת הוצאה: 2000).
2. Walkable City: How Downtown Can Save America, One Step at a Time – ספרו של ג'ף ספק שגם שותף בכתיבת המניפסט הניו-אורבניסטי שצויין קודם. המניפסט החדש מתמקד בלב ליבה של העירוניות – הליכה ברגל (שנת הוצאה: 2013).
3. The Option of Urbanism: Investing in a New American Dream – גם בספר הזה דשתי בעבר. מניפסט הנוגע לתעשיית הנדלן והתכנון האמריקאית. לא התקרר מאז יציאתו (שנת הוצאה: 2008).
4. Planet of Cities – לקראת סיום תהליכי האורבניזציה בסוף המאה ה-21 ספר זה עוסק בהיסטוריה ובעתיד ונותן המלצות משמעותיות ביותר לתכנון (שנת הוצאה: 2012).
5. Human Transit: How Clearer Thinking about Public Transit Can Enrich Our Communities and Our Lives – המניפסט הכי בולט בשנים האחרונות בנוגע לתכנון תחבורה ציבורית ואורבניזם (שנת הוצאה: 2011).
אז כמו שאמרתי קודם, זו רשימה לא ממצה בכלל, וכל שנה נכתבים עוד כמה ספרים שמכים גלים ועושים רעש, בודאי בתחום האורבני אם לא בארכיטקטורה עצמה (שנמצאת כרגע בפאזה של התעסקות בעיקר ביכולות מחשוב והדמיות ופחות בתכנון מבנים שמישים, עמידים ויפים).
לפחות הספר הזה הגיע לעברית
